Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות שמיטה ויובל פרק ח

א) כדרך שאסור לעבוד הארץ בשביעית -- כך אסור לחזק ידי ישראל שעובדין אותה, או למכור להן כלי עבודה: לפי שאסור לחזק ידי עוברי עבירה.

ב) ואלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית, למי שהוא חשוד על השביעית -- מחרשה וכל כליה, העול והמזרה והדקר. זה הכלל, כל שמלאכתו מיוחדת למלאכה שאסורה בשביעית, אסור למוכרו לחשוד; ולמלאכה שאפשר שתהיה אסורה ותהיה מותרת, מותר למוכרו לחשוד.

ג) כיצד, מוכר הוא לו המגל והעגלה וכל כליה: שאם יקצור בו מעט, ויביא על העגלה מעט -- הרי זה מותר; ואם יקצור כדרך הקוצרין, או יביא כל פירות שדהו -- אסור.

ד) ומותר למכור סתם למי שאינו חשוד, אפילו דבר שמלאכתו מיוחדת למלאכה האסורה בשביעית -- שהרי אפשר שקנה בשביעית, לעשות לו מלאכה לאחר שביעית.

ה) היוצר מוכר חמישה כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין. ומותר למכור לגוי יתר מזה, ואינו חושש שמא ימכור לישראל; ומוכר כדים רבים לישראל בחוצה לארץ, ואינו חושש שמא יביא לארץ.

ו) ומוכר לחשוד פרה חורשת, שהרי אפשר לשוחטה. ומוכר לו שדהו, שהרי אפשר שיובירה; אבל לא ימכור לו שדה האילן, אלא אם כן פסק עימו על מנת שאין לו באילן. ומשאילו סאה למדוד בה, אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן -- שהרי אפשר שימדוד בה בתוך ביתו. ופורט לו מעות, אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלין. וכולן בפירוש, אסורין. [ז] וכן משאלת אישה לחברתה החשודה על השביעית, נפה וכברה ריחיים ותנור; אבל לא תבור ולא תטחון עימה.

ז) [ח] מחזקין ידי גויים בשביעית, בדברים בלבד -- כגון שראהו חורש או זורע, אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו: מפני שאינם מצווין על שביתת הארץ. אבל לא יסעדנו ביד. ומותר לרדות עימהן הפירות, וחוכרין מהם נירין -- לפי שאינם בני חיוב כדי לקנוס אותם.

ח) [ט] מותר לעשות בתלוש בסוריה, אבל לא במחובר. כיצד, דשין וזורין ודורכין ומעמרין, אבל לא קוצרין ולא בוצרין ולא מוסקין; וכן כל כיוצא באלו.

ט) [י] כשם שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, או לשמור אותן -- כך אסור ליקח מעם הארץ: לפי שאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ, ואפילו כל שהוא -- שמא לא יאכל אותן בקדושת שביעית. [יא] הלוקח לולב מעם הארץ בשביעית, נותן לו אתרוג מתנה; ואם לא נתן, מבליע לו דמי אתרוג בדמי לולב.

י) [יב] במה דברים אמורים, בזמן שהיה מוכר פירות שכמותן בשמור, כגון תאנים ורימונים וכיוצא בהן; אבל היה מוכר פירות שחזקתן מן ההפקר, כגון הפיגם, והירבוזין השוטים, והחלגלוגות, והכוסבר של הרים, וכיוצא בהן -- הרי זה מותר ליקח ממנו מעט, כדמי שלוש סעודות בלבד: משום כדי חייו של מוכר.

יא) [יג] וכן כל דבר שאינו חייב במעשרות, כגון שום בעל בכי, ובצל של רכפה, וגריסין הקלקייות, ועדשים המצרייות, וכן זירעוני גינה שאינן נאכלין כגון זרע לפת וצנון, וכיוצא בהן -- הרי אלו נלקחין מכל אדם בשביעית.

יב) [יד] במה דברים אמורים, בעם הארץ סתם; אבל מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית, או לשמור פירותיו ולאצור מהן -- אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית, כלל. ואין לוקחין ממנו פשתן, אפילו סרוק; אבל לוקחין ממנו טווי ושזור.

יג) [טו] החשוד על השביעית, אינו חשוד על המעשרות; והחשוד על המעשרות, אינו חשוד על השביעית: שאף על פי שזה וזה מן התורה -- מעשר טעון הבאת מקום, מה שאין כן בשביעית; ושביעית אין לה פדיון, מה שאינו כן במעשר.

יד) [טז] החשוד על הטהרות, אינו חשוד לא על המעשר ולא על השביעית: שהאוכל הטמא הזה שמכרו בחזקת טהור, אינו מטמא אחרים אלא מדברי סופרים; והחשוד לדברי סופרים, אינו חשוד לדברי תורה.

טו) [יז] כל החשוד על דבר -- אף על פי שאינו נאמן על של עצמו, נאמן על של אחרים: חזקה, אין אדם חוטא לאחרים. לפיכך החשוד על הדבר, דנו ומעידו.

טז) [יח] הכוהנים חשודין על השביעית -- לפי שהן אומרין, הואיל והתרומות מותרות לנו, אף על פי שהן אסורין על הזרים במיתה, קל וחומר, פירות שביעית. לפיכך סאה תרומה שנפלה למאה סאה של פירות שביעית, תעלה; נפלה לפחות ממאה, ירקבו הכול -- ולא ימכרו לכוהנים ככל מדומע, לפי שהן חשודין על השביעית.

יז) [יט] הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מכל מקום, ואין חוששין שמא מספיחי שביעית הוא. [כ] גבאי קופה בשביעית, לא יהיו מדקדקין בחצרות של אוכלי שביעית; ואם נתנו להם פת, מותרת, ואין חוששין לה, שמא מספיחי שביעית הוא: שלא נחשדו ישראל להיות נותנין פירות שביעית -- אלא או מעות שביעית, או ביצים הנלקחות בדמי שביעית. ומותר ללוות מן העניים פירות שביעית, ומחזירין להן פירות בשנה שמינית.