Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעשרות פרק ב

א) אינו חייב להפריש מעשר מן התורה, אלא הגומר פירותיו לאוכלן לעצמו; אבל הגומרן למוכרן -- פטור מן התורה, וחייב מדבריהם: שנאמר "עשר תעשר... ואכלת" (דברים יד,כב-כג), אינו חייב אלא הגומר תבואתו לאוכלה. [ב] וכן הלוקח -- פטור מן התורה, שנאמר "תבואת זרעך" (שם); וחייב מדבריהם.

ב) במה דברים אמורים, בשלקחן אחר שנגמרה מלאכתן ביד מוכר; אבל אם נגמרה ביד הלוקח, חייב לעשר מן התורה.

ג) פירות שאינן ראויות לאכילה בקוטנן, כגון הבוסר וכיוצא בו -- אינן חייבין במעשרות עד שיגדילו וייעשו אוכל, שנאמר "מזרע הארץ מפרי העץ" (ויקרא כז,ל), עד שיהיה פרי; וכן התבואה והקטנייות, שנאמר "עשר תעשר, את כל תבואת זרעך" (דברים יד,כב), עד שתיעשה תבואה: וזו היא עונת המעשרות. וקודם שתגיע התבואה והפירות לעונה זו, מותר לאכול מהן, כל מה שירצה, ובכל דרך שירצה.

ד) פירות שהן ראויין לאכילה בקוטנן, כגון הקישואים והמלפפונות, שאין מניחין אותן אלא כדי להוסיף בגופן, אבל ראויין הן מתחילה לאכילה -- הרי אלו חייבין במעשר בקוטנן: שמתחילת יציאתן, באו לעונת המעשרות.

ה) איזו היא עונת המעשרות -- משיגיעו הפירות להיזרע ולצמוח, הכול לפי מה שהוא הפרי. כיצד, התאנים משייעשו רכין כדי שיהיו ראויים לאכילה, אחר ארבע ועשרים שעות משעת אסיפתן.

ו) הענבים הבאושים, והן הענבים הדקין המדברייות -- משייראה החרצן שלהן מבחוץ; הרימונים -- משיימס הפרד שלהן בין האצבעות, וייצא ממנו מים. התמרים, משיתפחו כשאור; הפרסקין, משיטילו גידים אדומים.

ז) האגוזים, משיתפרש האוכל מן הקליפה החיצונה. השקדים המתוקים, עד שתתפרש קליפתן החיצונה; אבל המרים, פטורין לעולם. ושאר כל בעלי קליפות, כגון האצטרובלין והלוט והבוטנים -- משיעשו קליפה התחתונה הסמוכה לאוכל.

ח) הזיתים -- משיעשו שמן אחד מתשעה ממה שהן ראויין לעשות כשייגמרו, וזה הוא שליש שלהן; התפוחים והאתרוגים -- משיתעגלו, מפני שהן ראויין לאכילה כשהן קטנים.

ט) האוג והתותים, משיאדימו; וכן כל שדרכן להאדים, משיאדימו. החרובין, משיעשו נקודות נקודות שחורות; וכן כל שדרכן להשחיר, משיינקדו. האגסין והקרוסטמלין והפרישין והעוזררין, משיעשו קרחות קרחות לבנות; וכן כל שדרכן להלבין, משייקרחו קרחות.

י) התבואה, משתביא שליש; התלתן, משיהיה זרעה ראוי לצמיחה אם נזרע. ובירק -- הקישואין והדילועין והאבטיחין והמלפפונות וכל כיוצא בהן, חייבין בקוטנן, כמו שביארנו; ושאר הירק שאינו ראוי לאכילה עד שיגדיל, אינו חייב עד שיהיה ראוי לאכילה.

יא) אשכול שהגיע בו אפילו יחידי -- כולו חיבור למעשרות, וכאילו הגיע כולו; ולא אותו האשכול בלבד, אלא כל הרוח שיש בה אותה הגפן שיש בה האשכול. וכן רימון שהגיע בה אפילו פרידה אחת, כולה חיבור.

יב) [ו] לא ימכור אדם פירותיו משבאו לעונת המעשרות, למי שאינו נאמן על המעשרות. ואם ביכרו -- נוטל את הבכורות, ומותר למכור את השאר שעדיין לא הגיע לעונת המעשר.

יג) וכן לא ימכור אדם את גפתו ואת זוגיו, למי שאינו נאמן על המעשרות, להוציא מהן משקין -- שהמשקין היוצאין מהן חייבין במעשר; ולא את תבנו ללקט ממנו תבואה, למי שאינו נאמן -- שהתבואה שתילקט מן התבן חייבת במעשר.

יד) [ז] שמרי יין שנתן עליהן מים, וסיננן -- אם נתן שלושה ומצא ארבעה, מוציא מעשר על זה היתר ממקום אחר; ואינו מפריש עליו תרומה -- שהתורם בתחילה, בליבו על הכול כמו שביארנו בתרומה. מצא פחות מארבעה -- אף על פי שמצא יתר על מידתו, ואף על פי שיש בהן טעם יין -- פטור.

טו) [ח] המקדיש פירותיו כשהן מחוברין עד שלא באו לעונת המעשר, ופדין, ואחר שפדין הגיעו -- חייבין במעשר; ואם באו לעונת המעשרות והן ביד הגזבר, ואחר כך פדין -- פטורין.