Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות תרומות פרק ז

א) כוהן טמא אסור לאכול תרומה, בין טמאה בין טהורה -- שנאמר "איש איש מזרע אהרון והוא צרוע או זב, בקודשים לא יאכל" (ויקרא כב,ד): איזה הוא קודש שאוכלין אותו כל זרע אהרון, זכרים ונקבות -- הוי אומר תרומות. אלא שהאוכל תרומה טהורה -- חייב מיתה בידי שמיים, ולפיכך לוקה: שנאמר "ושמרו את משמרתי, ולא ישאו עליו חטא" (ויקרא כב,ט). וטמא שאכל תרומה טמאה -- אף על פי שהוא בלאו, אינו לוקה: שהרי אינה קודש.

ב) אין הטמאים אוכלין בתרומה, עד שיעריבו שמשן וייצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזו העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה: שנאמר "ובא השמש, וטהר" (ויקרא כב,ז), עד שיטהר הרקיע מן האור; "ואחר יאכל מן הקודשים" (שם).

ג) כוהן טהור שאכל תרומה טמאה -- אינו לוקה, מפני שהיא בעשה, שנאמר "ואחר יאכל מן הקודשים" (ויקרא כב,ז): מדבר שהוא בקדושתו, הוא שיאכל כשיטהר; אבל דבר טמא, לא יאכל אף על פי שטהר. ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא.

ד) מי שהיה אוכל בתרומה, והרגיש שנזדעזעו אבריו להוציא שכבת זרע -- אוחז באמה, ובולע את התרומה.

ה) השוטה והחירש, מטבילין אותן ומאכילין אותן תרומה אחר שהעריבו שמשן. ומשמרין אותן, שלא יישנו אחר הטבילה: שאם ישנו, טמאים -- אלא אם כן עשו להם כיס של נחושת, שמא ייראה קרי.

ו) רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה, עד שיטבלו ויעריבו שמשן -- שהן בחזקת טומאה: מפני חימום הרכיבה על עור הגמל, מוציא טיפה של שכבת זרע.

ז) המשמשת מיטתה -- אם לא נתהפכה בשעת תשמיש, טובלת ואוכלת בתרומה לערב; ואם נתהפכה בשעת תשמיש, הרי זו אסורה לאכול בתרומה כל שלושה ימים: שאי אפשר לה שלא תפלוט ותהיה טמאה, כמו שיתבאר במקומו.

ח) תרומת חוצה לארץ -- הואיל ועיקרה מדבריהם, אינה אסורה באכילה אלא לכוהן שטומאה יוצאה עליו מגופו: והן בעלי קריין, וזבין, וזבות, ונידות, ויולדות. וכולן שטבלו -- מותרין לאוכלה, אף על פי שלא העריבו שמשן.

ט) אבל טמאי מגע טומאות, בין שנגע במת שאי אפשר לנו היום ליטהר ממנו, בין שנגע בשרץ -- אינו צריך לטבול לתרומת חוצה לארץ. [ט] לפיכך כוהן קטן שעדיין לא ראה קרי, וקטנה שעדיין לא ראת נידה -- אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה, שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהן. והמצורע, הרי הוא כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו: והוא, שיטמא אותו כוהן מיוחס; אבל קודם שיטמאו הכוהן, טהור הוא.

י) כוהן ערל, אסור לאכול בתרומה מדין תורה -- שהרי נאמר "תושב... ושכיר" בתרומה (ויקרא כב,י), ונאמר "תושב ושכיר" בפסח (שמות יב,מה): מה תושב ושכיר האמור בפסח, ערל אסור בו -- אף תושב ושכיר האמור בתרומה, ערל אסור בה. ואם אכל, לוקה מן התורה.

יא) משוך -- מותר לאכול בתרומה, ואף על פי שנראה כערל; ומדברי סופרים שיימול פעם שנייה, עד שייראה מהול. [יא] והנולד מהול, אוכל בתרומה; והטומטום אינו אוכל, מפני ספק ערל. ואנדרוגינוס, מל ואוכל.

יב) הערל וכל הטמאים -- אף על פי שהן אסורין מלאכול בתרומה, נשיהן ועבדיהן אוכלין. [יג] פצוע דכא וכרות שופכה -- הן ועבדיהן אוכלין, ונשיהן לא יאכלו. אם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שופכה, הרי אלו יאכלו; וכן אם נשא בת גרים, הרי זו אוכלת. [יד] פצוע דכא כוהן שקידש בת כוהן, אינה אוכלת.

יג) סריס חמה, הוא ואשתו ועבדיו אוכלין. אנדרוגינוס וטומטום, עבדיהן אוכלין; אבל לא נשותיהן. [טו] חירש שוטה וקטן שקנו להם עבדים, אינן אוכלין; אבל אם קנו להם בית דין, או אפיטרופין, או שנפלו להן בירושה -- הרי אלו אוכלין.

יד) [טז] אנדרוגינוס שנבעל לפוסל מן התרומה, בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו -- נפסל מלאכול בתרומה כנשים, ואין עבדיו אוכלין. וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר שהוא פוסל בביאתו לאישה -- נפסל, ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו: והוא, שיבעול אותו דרך נקבותו; אבל דרך זכרותו, אין זכר פוסל זכר מן הכהונה.

טו) [יז] עבד של שותפין, שהיה אחד מהם אינו מאכיל -- הרי זה העבד אסור לאכול. וכל המאכיל בתרומה, מאכיל בחזה ושוק.

טז) [יח] בת ישראל שנישאת לכוהן, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל -- הרי אלו יאכלו; וכן עבדי כוהן שקנו עבדים, ועבדי אשתו שקנו עבדים -- יאכלו: שנאמר "כי יקנה נפש קניין כספו" (ויקרא כב,יא) -- אפילו קניין הקניין אוכל, וקניין האוכל מאכיל. וקניין שאינו אוכל, אינו מאכיל אחרים. [יט] בת כוהן שנישאת לישראל, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל -- הרי אלו לא יאכלו.

יז) [כ] אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, בין כוהנת בין ישראלית, וכן שאר חייבי לאוין, והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל -- עבדי מלוג לא יאכלו, אף על פי שהוא חייב במזונותם; ועבדי צאן ברזל יאכלו, מפני שהן של בעל. נשא שנייה -- היא אוכלת, ועבדי מלוג שלה לא יאכלו.

יח) [כא] כוהנת אלמנה שנתארסה לכוהן גדול, או גרושה לכוהן הדיוט -- הואיל והן משמרות לביאה פסולה של תורה, הרי אלו לא יאכלו; וכן אם נכנסו לחופה בלא אירוסין, אינן אוכלות -- שהחופה פוסלת אותן מלאכול. נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין, חזרו להכשרן ואוכלות; מן הנישואין, לא יאכלו -- שכבר נתחללו.

יט) [כב] כוהנת שמת בעלה כוהן, ונפלה לפני יבמין שיש בהן חלל -- לא תאכל, מפני זיקת החלל: ואפילו עשה בה אחד מן הכשרים מאמר, שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור.

כ) [כג] כוהן שנתן גט ליבמתו הכוהנת, שהיא נאסרה עליו, ועדיין זיקתו עליה -- הרי זו אוכלת בתרומה: מפני שהיא משומרת לביאה פסולה של דבריהם, שאין הגט פוסל היבמה אלא מדבריהם. וכן כוהנת חלוצה או שנייה שנתארסה לכוהן, אוכלת. כוהן הדיוט שנשא איילונית, הרי זו אוכלת בתרומה.