Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות תרומות פרק ד

א) עושה אדם שליח להפריש לו תרומות ומעשרות, שנאמר "כן תרימו גם אתם" (במדבר יח,כח), לרבות את השליח; ואין עושין שליח גוי, שנאמר "גם אתם", מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בן ברית.

ב) חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, אין תרומתן תרומה: החירש, והשוטה, והקטן; והנוכרי שתרם של ישראל, ואפילו ברשותו; והתורם את שאינו שלו, שלא ברשות הבעלים. אבל התורם משלו על של אחרים -- הרי זו תרומה, ותיקן פירותיהן; וטובת הנאה שלו, שנותנה לכל כוהן שירצה.

ג) התורם שלא ברשות, או שירד לתוך שדה חברו וליקט פירות שלא ברשות כדי שייקחם ותרם -- אם בא בעל הבית ואמר לו, הלך אצל היפות -- אם היו שם יפות ממה שתרם, תרומתו תרומה: שהרי אינו מקפיד. ואם לא היו שם יפות ממה שתרם, אין תרומתו תרומה: שלא אמר לו אלא דרך מיחוי. ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף -- בין יש לו יפות מהן בין אין לו, תרומתו תרומה.

ד) חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה: חירש מדבר ואינו שומע, לפי שאינו שומע הברכה; והאילם ששומע ואינו מדבר והערום, מפני שאינן יכולין לברך; והשיכור והסומה, מפני שאינן יכולין לכוון ולהפריש את היפה.

ה) קטן שהגיע לעונת נדרים -- אף על פי שלא הביא שתי שערות, ולא נעשה גדול -- אם תרם, תרומתו תרומה: ואפילו בתרומה של תורה -- הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה, כמו שביארנו בנדרים.

ו) האומר לשלוחו, צא ותרום לי, והלך לתרום, ואינו יודע אם תרם או לא תרם, ובא ומצא כרייו תרום -- אין חזקתו תרום: שאין אומרין באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל, אלא להחמיר; וחושש שמא אחר תרם, שלא ברשות.

ז) האומר לשלוחו, צא ותרום -- תורם כדעתו של בעל הבית: אם היה יודע בו שהוא בעל עין רעה, מפריש אחד משישים; ואם בעל נפש שבעה, מפריש לו אחד מארבעים; ואם אינו יודע דעתו, מפריש לו בבינונית, אחד מחמישים.

ח) נתכוון לבינונית, ועלתה בידו אחת מארבעים או אחת משישים -- תרומתו תרומה; ואם נתכוון להוסיף על הבינונית, ותרם אפילו אחת מתשעה וארבעים -- אין תרומתו תרומה.

ט) [ח] פירות השותפין חייבין בתרומה ומעשרות, שנאמר "מעשרותיכם" (במדבר יח,כח), אפילו של שניים; והשותפין, אין צריכין ליטול רשות זה מזה, אלא כל התורם מהן, תרומתו תרומה.

י) תרם אחד מהן, ובא השני ותרם תרומה, שהרי לא ידע שתרם חברו -- אם היו ממחין זה על זה, תרומת השני אינה תרומה. ואם לא היו ממחין ותרם הראשון כשיעור, אין תרומת השני תרומה; ואם לא תרם הראשון כשיעור, תרומת שניהן תרומה.

יא) [ט] האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו ושפחתו, תרום, והלכו לתרום, וביטל שליחותן קודם שיתרומו -- אם לא שינה השליח, תרומתו תרומה; ואם שינה, כגון שאמר לו, תרום מן הצפון, ותרם מן הדרום -- הואיל וביטל שליחותו מקודם, אינה תרומה.

יב) [י] אריס שתרם, ובא בעל הבית ועיכב -- אם עד שלא תרם עיכב, אין תרומתו תרומה; ואם משתרם עיכב, תרומתו תרומה. והאפיטרופין תורמין מנכסי יתומים.

יג) [יא] הגנב והגזלן והאנס, תרומתן תרומה: ואם היו הבעלים רודפין, אין תרומתן תרומה. [יב] הבן והשכיר והעבד והאישה, תורמין על מה שהן אוכלין; אבל לא יתרמו על הכול: שאין אדם תורם דבר שאינו שלו. הבן בשאוכל אביו, והאישה בעיסתה -- תורמין, מפני שהן ברשות.

יד) [יג] הפועלין, אין להן רשות לתרום שלא מדעת בעל הבית: חוץ מן הדורכין בגת -- שאם ירצו לטמא את היין, הרי הם מטמאין אותו מיד; ולפי שמסר להן והאמינם על כך, הרי הן כשלוחין, ואם תרמו, תרומתם תרומה. [יד] ופועל שאמר לו בעל הבית, כנוס לי גורני, ותרם ואחר כך כינס -- תרומתו תרומה.

טו) הנוכרי שהפריש תרומה משלו -- דין תורה שאינה תרומה, לפי שאינו חייב. ומדבריהם גזרו, שתהיה תרומתן תרומה: גזירה -- משום בעלי כיסין, שלא יהיה זה הממון לישראל ויתלה אותו בגוי כדי לפוטרו. ובודקין את הגוי שהפריש תרומה -- אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה, תינתן לכוהן; ואם לאו, טעונה גניזה, שמא בליבו לשמיים.

טז) במה דברים אמורים, בארץ ישראל. אבל גוי שהפריש תרומה בחוצה לארץ, לא גזרו עליה; ומודיעין אותו שאינו צריך, ואינה תרומה כלל.

יז) [טז] המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה -- לא אמר כלום: עד שיהיה פיו וליבו שווין. הפריש תרומה במחשבתו, ולא הוציא בשפתיו כלום -- הרי זו תרומה, שנאמר "ונחשב לכם, תרומתכם" (במדבר יח,כז), במחשבה בלבד תהיה תרומה.

יח) [יז] המפריש תרומה על תנאי -- אם נתקיים התנאי, הרי היא תרומה; ואם לא נתקיים, אינה תרומה. וכן המפריש תרומה או מעשרות, וניחם עליהם -- הרי זה נשאל עליהן לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין שאר נדרים; ותחזור חולין כמות שהייתה -- עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה, או פירות אחרות.

יט) [יח] התורם בור של יין, ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלם -- צריך שתעלה שלם מן השבר ומן השפיכה, אבל לא מן הטומאה; ואם נשברה, אינה מדמעת. הניחה במקום שאם תישבר שם או תתגלגל לא תגיע לבור, הרי זו מדמעת -- שכבר נתקיים תנאו.

כ) [יט] במה דברים אמורים, בתרומה גדולה. אבל בתרומת מעשר, שמותר לתרום שלא מן המוקף -- כיון שעלתה, נתקיים תנאו; והרי היא תרומת מעשר -- ואף על פי שנשברה או נשפכה, ואין צריך לומר שנטמאת.

כא) [כ] האומר שלמעלה תרומה ושלמטה חולין, או שלמעלה חולין ושלמטה תרומה -- דבריו קיימין: שהדבר תלוי בדעת התורם.

כב) [כא] התורם את הגורן -- צריך שיכוון את ליבו שתהיה זו תרומה על הכרי, ועל מה שבקטיעין, ועל מה שבצדדין, ועל מה שבתוך התבן; התורם את היקב -- צריך שיכוון את ליבו לתרום על מה שבחרצנין, ועל מה שבזוגין; התורם את הבור של יין -- צריך שיכוון את ליבו לתרום על מה שבגפת. ואם לא נתכוון, אלא תרם סתם -- נפטר הכול: שתנאי בית דין הוא, שהתרומה על הכול. התורם כלכלה של תאנים, ונמצאו תאנים בצד הכלכלה -- הרי אלו פטורין: מפני שבליבו לתרום על הכול.