Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה

א) הפודה מעשרו לעצמו, בין שהוא שלו, בין שנפל לו בירושה, בין שניתן לו בטבלו מתנה כמו שביארנו -- הרי זה מוסיף עליו חומש; אם היה שווה ארבעה, נותן חמישה: שנאמר "ואם גאול יגאל איש, ממעשרו -- חמישיתו, יוסף עליו" (ויקרא כז,לא). [ב] ואישה שפדת מעשר שני שלה לעצמה, אינה מוסיפה חומש -- מפי השמועה למדו "איש, ממעשרו", איש ולא אישה.

ב) וכן אם פדה פדיון פירות המעשר לעצמו, מוסיף חומש. [ג] פדה פירות מעשרו, והוסיף חומש, וחזר ופדה הפדיון לעצמו פעם שנייה -- מוסיף חומש שני על הקרן בלבד, ואינו מוסיף חומש על החומש.

ג) [ד] מעשר שני שאין בחומשו שווה פרוטה, אינו מוסיף עליו חומש; וכן מעשר שאין דמיו ידועין, דייו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזו. וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו, אינו מוסיף חומש; ומעשר שני של דמאי, אינו מוסיף עליו חומש.

ד) [ה] הפודה מעשר שני, והיה לו מעשר שני אחר שלא נפדה -- אם אין בחומשו שווה פרוטה, דייו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות: לפי שאי אפשר לאדם לצמצם את מעותיו. [ו] והפודה מעשר ביותר על דמיו, לא נתפסה התוספת למעשר.

ה) [ז] בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע -- בעל הבית קודם: מפני שהוא מוסיף חומש. בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע ופרוטה -- האחר קודם: מפני שהוסיף על הקרן.

ו) [ח] מותר להערים על פדיון מעשרו. כיצד, אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים, ולעבדו העברי, הא לך את המעות האלו ופדה לך בהן המעשר -- כדי שלא יוסיף חומש; אבל לא יאמר לו, פדה לי בהן. וכן אם אמר לו, פדה לך משלך -- אינו מוסיף חומש.

ז) [ט] אבל לא ייתן המעות לפדות לבנו ובתו הקטנים, לעבדו ושפחתו הכנעניים -- מפני שידן כידו. נתן לשפחתו העברייה -- אם מעשר שני זה מדבריהם כגון שהיה מעציץ שאינו נקוב, דבריו קיימין: שאמה עברייה קטנה היא, והקטן אינו זוכה לאחרים אלא בדבר שהוא מדבריהם.

ח) [י] וכן מערים, ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו; ואומר הנותן, הרי הפירות האלו מחוללין על מעות שבביתי. [יא] שני אחין, שני שותפין, אב ובנו -- פודין זה לזה מעשר שני, כדי שלא יוסיפו חומש.

ט) אישה שהכניסה לבעלה מעשר שני -- הואיל והוא ממון גבוה כמו שביארנו, לא קנה בעל; לפיכך אם פדה אותו, אינו מוסיף חומש.

י) [יב] הפודה מעשר שני לעצמו, ונתן את הקרן, ולא נתן את החומש -- אף על פי שאין החומש מעכב, והרי נתחלל -- לא ייאכל עד שייתן החומש, ואפילו בשבת: גזירה -- שמא יפשע, ולא ייתן.

יא) [יג] מעות מעשר שני -- אם רצה לצרף אותן בדינרי זהב כדי להקל משאן, מצרף; ואם צירפן לעצמו, אינו מוסיף חומש -- שאין זה דרך פדייה.

יב) [יד] הפורט סלע ממעות מעשר שני, בין בירושלים בין חוץ לירושלים -- לא יצרף אותה כולה במעות הנחושת, אלא בשקל מעות כסף ובשקל מעות נחושת.

יג) [טו] מותר לחלל כסף מעשר עם פירות המעשר, על הכסף -- והוא שיהיה בפירות, פחות משווה דינר; אבל אם היה בהן שווה דינר -- לא יחלל אותן עם הכסף, אלא בפני עצמן.

יד) כיצד, היו לו פירות שווה דינר, ושלושה דינרין של מעשר שני -- אינו מחלל הכול על סלע אחת; אבל אם היה לו חצי דינר פירות, וחצי דינר מעות -- מחלל שניהן על דינר אחד.